בסקירה זו נסקור את פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה שקבע כי יש לבטל את הודעות הגרעון שהוצאו ליבואן לאור עמידתו בסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים וזאת מבלי שנדרש כלל לשאלת הסיווג.
עובדות המקרה וטענות הצדדים: במקרה זה דובר ביבואן כבלים לדריכת בטון ותיילים שונים. סיווג הטובין השונים משתנה לפי רמת הפחמן בהם, כך שאם רמת הפחמן עולה על 0.6% סווג הטובין יביא לפטור ממכס ואם רמת הפחמן נמוכה מ-0.6% סיווג הטובין יבוא לחיוב במכס בשיעור 8%.
היבואן ייבא כבלים ותיילים שונים מסין בצירוף הצהרת הספק על רמת הפחמן בטובין העולה על 0.6% ובהתאם סיווג את הטובין בפרט המכס הפטור.
בית המכס אשדוד קבע כי סיווג הטובין על ידי היבואן הינו שגוי והוציא ליבואן דרישות גרעון בסך של מיליון ₪ וזאת לצד תשלומי אגב מחאה ששולמו על ידי היבואן בסך של 66,000 ₪.
התובעת הגישה תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט השלום בהרצליה במסגרתו התבקש בית המשפט לקבוע כי סיווג הטובין הינו כעמדת היבואן וכיוצא מכך לבטל את הודעות הגרעון ולהשיב לו את המיסים ששולמו על ידו תחת מחאה ולחילופין, לקבוע כי יש לבטל את הודעות הגרעון מכוח סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים.
לאחר הגשת כתב התביעה, הגיש היבואן בקשה לבית המשפט לפצל את הדיון בסעדים ולדון קודם בעמידתו של היבואן בחוק מיסים עקיפים כאשר אם יימצא שהתנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק זה מתקיימים בעניינו, היבואן יקבל את עמדת הסיווג של רשות המכס כלפי העתיד.
בקשת היבואן התקבלה על אף התנגדות רשות המכס ודחיית ערעורה בעניין ועל כן, עניינו של הדיון בבית המשפט נסוב רק לגבי טענת היבואן לעניין עמידתו בחוק מיסים עקיפים.
לטענת היבואן, לתכולת הפחמן אין כל חשיבות לשיווק מוצריו. כמו כן, יכול היה היבואן לרכוש את הטובין מטורקיה, מדינה שעימה קיים הסכם סחר ולא לשלם מכס ללא קשר לתכולת הפחמן.
לאור העובדה כי היבואן ייבא מסין הוא עמד על כך כי הטובין יובאו עם הצהרה מהספק עם אישור מעבדה באשר לתכולת הפחמן וכך נעשה לכל משלוח. ולכן יש לקבוע כי היבואן לא מסר ידיעה בלתי נכונה והוא עומד בתנאי סעיף 3(1) לחוק.
עוד טען היבואן כי הוא הסתמך בתום לב על אישורי המעבדה אך בנוסף לכך המשלוחים נבדקו על ידי רשות המכס ולא הוטל ספק במהימנות אישור המעבדה שצורפו למשלוחים. ועל כן הוא לא יכול היה לדעת על קיומו של החסר והוא עומד בתנאי סעיף 3(2) לחוק.
לעניין התנאי האחרון שעניינו אי גלגול המס, טען היבואן כי המיסים שנדרשו ממנו בדיעבד לא גולגלו במחיר המכירה כאשר מחיר המכירה כלל לא עלה.
לטענת רשות המכס, היבואן מסר ידיעה לא נכונה מעצם הסיווג השגוי וכיוון שהיבואן לא שיווק את המוצר כבעל תכולת פחמן העולה על 0.6% ולמעשה לא מדובר בכבל לדריכת בטון. לטענת רשות המכס היבואן תיאר את הטובין בקטלוגים ובפניה למכון התקנים ככבלי קשירה ולא ככבלי דריכת בטון ועל כן, מדובר בחוסר תום לב.
עוד טענה רשות המכס כי היבואן החליף סוכני מכס ואף סיווג את הטובין בפרט המכס החייב וכל אלו מעידים אף הם על חוסר תום ליבו.
קביעת בית המשפט: בית המשפט קבע כי רשות המכס הסתמכה על דברים שנכתבו על ידי גורם ממכון התקנים אך משלא הביאה לעדות את אותו גורם אין היא יכולה לתמוך את טיעוניה בדבריו, מלבד העובדה כי דברי אותו גורם ממכון התקנים עומדים בסתירה לכך שהטובין נבדקו על ידי המכון ונמצאו תואמים לעמדת היבואן.
בית המשפט דחה את טענות רשות המכס לעניין אופן הצגת הטובין על ידי היבואן וקבע כי רשות המכס לא הציגה כל ראיה הסותרת את עמדת היבואן כי הדבר נעוץ בסיכות היסטוריות ושמות שמכירים הצרכנים. בית המשפט קבע כי העובדה כי ניתן למוצר שם דונה אך המוצר מתואר באופן מפורש איך בכל כדי לקבוע את חוסר תום ליבו של היבואן.
בית המשפט קבע כי טענות רשות המכס לא הוכחו מהטעם שהיא לא זימנה עדים שיתמכו בטענות אלו בין היתר לעניין כי היבואן החליף מספר סוכני מכס ולעניין הטענה כי עובד היבואן פנה לספק בסין בבקש כי יירשם במסמכי הייבוא כי הטובין מכילים רמת פחמן העולה על 0.6% וזה מעיד על כך שהנתונים הינם פיקטיביים.
בית המשפט גם דחה את טענת רשות המכס כי העובדה כי היבואן סיווג את הטובין בפרט מכס חייב מעידה על חוסר תום ליבו וקבע כי מקרה בודד אינו מעיד על הכלל.
בית המשפט קבע כי עד לשינוי הסיווג על ידי רשות המכס, רשות המכס ו/או מכון התקנים לא התריעו כי ישנו חוסר התאמה בין התיאורים השונים של הטובין ולא העלו כל תמיהות לעניין תכולת הפחמן בטובין.
בית המשפט קבע כי רשות המכס לא בדקה את הנתונים כראוי ובמקום להביא עדויות של מומחים שיתמכו בטענותיה היא הסתמכה על חיפושים באתרי אינטרנט שונים.
בית המשפט קיבל את טענות היבואן לפיהן לא הייתה לו כל סיבה להעדיף יצרן סיני על פני יצרן תורכי, שממנו אין מחלוקת שהוא יכול היה לייבא את אותו מוצר כשהוא פטור ממכס, וכן, כי הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת אודות קיומו של החסר.
לעניין התנאי האחרון – הוכחת אי גלגול המיסים. בית המשפט קבע כי יש להעדיף את חוות הדעת שהוגשה מטעם היבואן שנמצאה מהימנה ומקצועית, בניגוד לחוות הדעת מטעם רשות המכס שנערכה על סמך הנחות והשערות במקום על בסיס נתונים.
בעניין זה בית המשפט דחה את טענת רשות המכס כי חרף העובדה שמחיר המכירה לא השתנה יש לקבוע כי היבואן לא הוכיח את העדר הגלגול. בית המשפט קבע כי קבלת עמדת רשות המכס משמעה כי אף יבואן לא יוכל לעמוד בנטל ההוכחה של תנאי זה מקום בו שיעור המכס אינו גבוה.
בניגוד לטענת רשות המכס, בית המשפט קבע כי דווקא העדרו של שינוי במחיר המכירה מהווה פרמטר מרכזי בבדיקת העדר הגלגול.
לפיכך, בית המשפט קיבל את תביעת היבואן וקבע כי יש לבטל את הודעות החיוב שהוצאו לו על ידי רשות המכס. בית המשפט הטיל על רשות המכס הוצאות בסך של 20,000 ₪.
ת"א 22730-03-18 - בפני כבוד השופטת הבכירה הדסה אסיף. פסק דין מיום 28.3.23.
תודתנו לעו"ד גיל נדל המלווה אותנו עשרות שנים
