נשיאות המעסיקים והעסקים, הכוללת את ארגוני המעסיקים הגדולים במשק - התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר והתאחדות הקבלנים בוני הארץ - שאליה הצטרפו העמותה למען אנשי המילואים והסתדרות העובדים הלאומית, עתרו לבג״צ נגד משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה בנושא שיפוי עלויות המעסיק בשכר אנשי המילואים.
בעתירה המעסיקים דורשים מהמדינה לשפות את כלל המעסיקים באופן מלא על עלויות השכר והתנאים הסוציאליים המשולמים בגין משרתי המילואים מפרוץ המלחמה ב-7 לאוקטובר 2023. נשיאות המעסיקים פועלת זה זמן לתקן את העיוות שבו המעסיקים משלמים את ההוצאות הסוציאליות בגן אנשי המילואים וביתר שאת מיום תחילת המלחמה עקב גיוס המילואים הנרחב (שהיקפו שווה לגיוס מילואים של עשור ומעלה מהעבר).
מנשיאות המעסיקים והעסקים נמסר כי ״עתירה זו מגיעה בהמשך להחלטת השרים לשפות רק באופן חלקי את המעסיקים תוך פגיעה קשה ומתמשכת בציבור המעסיקים ובמעמדם של העובדים המשרתים במילואים. המעסיקים, ואיתם ארגוני המשרתי מילואים והעובדים, דורשים מהממשלה להעניק החזר מלא למעסיקים בגין תשלומי עלויות השכר ולהחילו באופן קבוע, וזאת בין היתר על מנת שלא לפגוע במעמדם של משרתי המילואים בשוק העבודה ועל מנת לאפשר למעסיקים לצלוח את התקופה המאתגרת תוך המשך תמיכה בעובדים המשרתים ובמאמץ המלחמתי״.
על כן בעתירה, שהוגשה על ידי משרד עורכי הדין פישר ושות׳, מבקשים המעסיקים מבית המשפט לתת צו על תנאי המורה למשרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה לפעול לתיקון תקנות הביטוח הלאומי (שיפוי מעסיקים בתקופת שירות מילואים שהוא שירות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), כך שמעסיקים שעובדיהם שירתו במילואים ישופו באופן מלא בגין כל התשלומים ששילמו בפועל עבור עובדיהם, לקופות, לקרנות ובגין דמי ביטוח.
כמו כן המעסיקים מבקשים מבית המשפט בעתירה להורות על קיומו של דיון דחוף בעתירה, נוכח חשיבות הנושא והשלכותיו הפוגעניות של ההסדר שנקבע בתקנות על כלל המעסיקים במשק.
״כידוע, שירות המילואים, בוודאי שירות מילואים שהוא שירות חירום, הוא שירות חובה. בהתאם, נדרשים מעסיקים (והם אף מקבלים זאת בהבנה גמורה) לאפשר לעובדיהם לצאת לשירות מילואים, שהיקפו ומועד סיומו – במציאות העכשווית של מלחמת ׳חרבות ברזל׳ – אינו ידוע. הטלת חובה זו על המעסיקים, מחייבת את המדינה לשפות את המעסיקים בגין מלוא התשלומים שילמו בפועל״ נכתב בעתירה. ״על רקע האמור סבורה העותרת, כי התקנות (לתשלום שכר אנשי המילואים) לוקות בחוסר סבירות קיצוני וכי יש לתקנן באופן שהן יקבעו שיפוי מלא למעסיקים ולכל שירות מילואים – בחירום ובשוטף. זאת ועוד, גישת התקנות, לפיה השיפוי (החלקי) יהיה אחיד לכל המעסיקים, ללא קשר לתשלומים ששילם בפועל כל מעסיק, היא בלתי סבירה באופן קיצוני כשלעצמה. זאת, שכן שיפוי אחיד עלול להוביל לתוצאה לפיה מעסיקים מסוימים ישופו ביתר, על חשבון מעסיקים אחרים, שישופו בחסר. זהו הסדר הלוקה בשרירותיות, ואין לקבלו. כאמור, העותרת סבורה כי כל מעסיק זכאי לשיפוי מלא בגין העלויות שהוא נושא בהן בפועל עבור כל אחד מעובדיו המשרתים במילואים – בדיוק כפי שהוא מקבל בגין השכר עצמו - לא פחות ולא יותר״.
כמו כן בעתירה מדגישים המעסיקים כי הממשלה אינה יכולה להשתמש בתירוצים תקציביים בכדי להשתמט מחובתה לתשלום. ״שיקולים תקציביים אינם יכולים לשמש הצדקה לשיפוי חלקי, שכן משיקולים תקציביים יכול להיגזר היקף המגויסים למילואים, אך לא השיפוי הניתן עבור אלה שהוחלט לגייסם; וכי כפי שאין להעלות על הדעת שעובד שגויס למילואים יקבל רק חלק משכרו, כך אין לקבל שישולמו עבורו רק חלק מהתשלומים הסוציאליים הנלווים לשכר. יתירה מכך – ככל שהמדינה זקוקה לתקציב נוסף למימון עלות שכרם של המגויסים למילואים, המקור לתקציב זה אינו יכול להיות מעסיקיהם של אותם מגויסים, באופן אקראי, לא שוויוני ושרירותי הפוגע בעובדים המשרתים; מכל מקום, וכפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה, שיקולי תקציב ׳אינם ביטוי קסם׳, וממילא אין בהם כדי להצדיק את הפגיעה הכלכלית במעסיקים שעובדיהם גויסו לשירות מילואים, הנאלצים, מכוח התקנות, להמשיך לשאת על גבם חלק משמעותי מעלות תקציב הביטחון״.
