משרד הכלכלה והתעשייה מפרסם את תמונת מצב המשק הישראלי והמגזר העסקי נכון ל-9 ביוני בהמשך למלחמת ״חרבות ברזל׳.
על פי הפרסום, ששם דגש על שרשראות אספקה גלובליות: ברמה משקית, לישראל רגישות נמוכה לשרשראות אספקה ביבוא, ביחס לממוצע מדינות OECD. יחד עם זאת, קיימת רגישות גבוהה יותר בענפי תעשיית הייצור, ברמה דומה למדינות OECD. המגבלות הטורקיות שהוטלו לאחרונה עשויות לפגוע בעיקר ביבוא תשומות וחומרי גלם שמהווה את חלק הארי בסחר בין המדינות. עם זאת, בשל קיומן של חלופות זמינות, האיום בהטלת הגבלות על המשק הישראלי מצד טורקיה אינו מהותי. בטווח הבינוני והארוך. פעילות ממשלתית יחד עם המגזר העסקי עשויה למזער את ההשלכות.
על פי הפרסום מצב העסקים והתעסוקה: קיימים סימנים חיוביים בפעילות המשק, ביניהם: ירידה במספר דורשי עבודה, עליה בצריכה הפרטית, עלייה בפדיון העסקים, עלייה במספר המשרות פנויות. התאוששות הנ״ל מאפיינת את מרבית המשק מלבד ענפים ספציפיים שטרם חזרו לשגרה כמו בינוי, חקלאות, ופנאי.
עם זאת, רמת הפעילות הכלכלית של יישובי המפונים בצפון, עדיין נמוכה יחסית - הפדיון בישובים אלה בצפון נמוך ביותר מ-20% מרמתו טרם המלחמה. יחד עם זאת, בישובים שפונו בדרום ישנה התאוששות משמעותית.
לפי ה-OECD, פרמטר מרכזי לניתוח הרגישות של ענפי כלכלה בשרשראות ערך גלובליות נקרא F1R. הפרמטר בוחן את הרגישות של התוצר המקומי של מדינה לתשומות המיובאות מחו״ל כחומרי גלם או רכיבים לענפי הכלכלה המקומית. מידת הרגישות ליבוא של המגזר העסקי הישראלי נמוכה ביחס לממוצע של מדינות ה-OECD.
הרגישות הנמוכה יחסית של ישראל מוסברת על ידי היות המשק מוטה שירותים להם יש מעט רגישות ליבוא - בדגש על שירותי הייטק. יחד עם זאת, לענפי התעשייה היצרנית, ובפרט ענף האלקטרוניקה ישנה רגישות משמעותית - בדומה למדינות OECD.
מרבית הסחר מול טורקיה הינו בפעילות יבוא ולכן טורקיה היא הנפגעת העיקרית מפעולותיה. עיקר היבוא מטורקיה הינו של תשומות לבנייה ותעשייה: מלט ואבן, ברזל ופלדה, כבלי נחושת. ישראל מייבאת כ2.7- מיליארד דולר של מוצרי צריכה מטורקיה. הירידה בהיצע של מוצרים מטורקיה יכולה להשפיע על זמינות מותגים מסוימים ועל מחירים בקטגוריות עם דומיננטיות של יבוא מטורקיה.
