משבר הקורונה גרם לשיבוש שרשרת האספקה ולעליית מחירים רוחבית של מגוון חומרים ומוצרים. לעליית מחירים ישנם מספר סיבות מרכזיות. ראשית צמצום התעבורה האווירית, בעיקר של מטוסי נוסעים, שצמצמה את קיבולת המטען וייקרה את שירותי ההובלה אווירית. שנית, ההובלה הימית שהתייקרה עקב מחסור חמור במכולות והשפיעה על הקיבולת והזמינות. שלישית, המחסור בכח אדם יצרני תחת מגבלות הבידוד והריחוק החברתי שגרם לקיטון בקצב הייצור של מוצרים מסויימים ואף מחסור והביא עמו עליית מחירים והתארכות של זמני האספקה. בנוסף, נוצרו ביקושים חריגים למוצרים הקשורים לטיפול במשבר כדוגמת ייצור החיסונים שייקרו חומרי גלם מתעשיות שלמות. ספקים רבים המתינו לראש השנה הסיני בכדי להודיע על עליות מחירים חדות. עליית המחירים העמידה לקוחות רבים במקום קשה מבחינה עסקית. אלה שסירבו לספוג את עליית המחירים נאלצו לספוג איחורים או ביטולים בקבלת טובין מספקים אלה או אחרים ונאלצו לצמצם את תוכניות העבודה והמכירות שלהם. לעומתם אלה שספגו את העלייה הסתכנו בשיחות קשות עם לקוחות שלא לקחו בחשבון עליות מחירים כה משמעותיות ופתאומיות בתחזיות שלהם.
הסיטואציה המתוארת יצרה מתח גדול בין ספקים ולקוחות - מתח שעשוי להשפיע לטווח ארוך ולאורך שנים על היחסים ובמקרים מסויימים באם מדובר בספקים אסטרטגיים אף לסכן את עמידותם ושרידותם של אותם עסקים. במצב מתוח שכזה אין שיטה אחת שמתאימה לניהול כלל המצבים ולכל סוגי העסקים ומומלץ לבחון כל מקרה לגופו כאשר שוקלים את האסטרטגיה לניהול המשבר וניהול התגובה לעליית המחירים. ישנם פרמטרים שונים שכדאי לקחת בחשבון ובהם גודל העסקות, הקיבולת הכוללת של הספק, זמינות ספקים חילופיים ותכניות גיבוי, היסטוריית מערכות היחסים, רמת התחרותיות של התעשיה ועוד. פרמטרים אלה מייצרים מציאות מסויימת המהווה במה למגוון תרחישים אפשריים.
