פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה (תיק 16780-01-18) דן בנושא של עסקאות רכש בינלאומי המבוצעות באמצעות אשראי דוקומנטרי. בית המשפט דן בתביעתו של יבואן שתבע את הבנק נותן האשראי, הבנק הפותח, על הנזק שנגרם לו עקב רשלנותו של הבנק בהתנהלות המקצועית שלו מול היבואן.
בטרם נסקור את פסק הדין, נציג את עקרונות ומונחי היסוד בעסקאות רכש הנעשות באמצעות אשראי דוקומנטרי, עסקאות שמספרן עולה בתקופת משבר נגיף הקורונה והיבוא המוגבר לישראל בעטיו של המשבר.
תשלום באמצעות אשראי דוקומנטרי נהוג בדרך כלל בעסקאות רכש מזדמנות בין צדדים שאין ביניהם היכרות קודמת ולא קיימים ביניהם יחסי אמון.
עסקת האשראי הדוקומנטרי היא עסקה נפרדת מעסקת היסוד- עסקת הרכש בין הרוכש לבין הספק.
הגורמים המרכזיים בעסקת האשראי הדוקומנטרי הם מבקש האשראי (הרוכש), הבנק הפותח (הבנק של הרוכש), המוטב (הספק) ובנק מכותב במקום מושבו של הספק. הבנק המכותב שעמו מתקשר הבנק הפותח יכול לשמש בנק מודיע או בנק מאשר. בעסקת אשראי דוקומנטארי לא מאושרת (without confirmation), הבנק המכותב הינו במעמד של בנק מודיע. תפקידו של הבנק המודיע הוא טכני בעיקרו, ומתמצה בקישור בין הבנק הפותח לבין המוטב. בעסקת אשראי מאושרת (confirm) הבנק המכותב פועל כבנק מאשר והוא נוטל על עצמו אחריות ישירה כלפי המוטב. במקרה זה, המוטב רשאי להפנות את דרישת התשלום לפי בחירתו לבנק הפותח או לבנק המאשר, וכל אחד מהבנקים חייב כלפי המוטב בהתחייבות ישירה, עצמאית ונפרדת לתשלום הכספים.
הבנק הפותח מוציא מכתב אשראי דוקומנטרי לטובת המוטב לפיו הוא מתחייב להעביר כספים לבנק המכותב בהתקיים התנאים האמורים בו (כגון משך האשראי, המסמכים שיוצגו).
הספק שולח את הסחורה ומציג את מסמכי המשלוח לבנק המכותב. בעסקת אשראי מאושרת הבנק המכותב (שמשמש כבנק מאשר) בודק את המסמכים ומעבירם לבנק הפותח. אם יש התאמה בין מסמכי המשלוח שנמסרו על ידי הספק לבין תנאי מכתב האשראי, הבנק המכותב משלם לספק את הכספים ומחייב את הבנק הפותח באמצעות ניכיון מסמכים.
מחובתו של הבנק לבדוק את התאמת המסמכים. במקרה של אי התאמה במסמכים הבנק מחויב להודיע לצדדים על מהות אי ההתאמה ואסור לו להעביר את הכספים לספק.
הרוכש רשאי לאשר את התשלום למרות אי ההתאמה במסמכים, אך ככל שהבנק יעביר כספים חרף אי התאמה במסמכים וללא הסכמת הרוכש, הוא מפר חובת זהירות כלפי הרוכש.
במקרה נשוא פסק הדין הייתה אכן ״אי התאמה״ במסמכים והרוכש נדרש לחתום על מסמך וויתור המאשר לבנק לבצע את התשלום על אף אי ההתאמה. הרוכש חתם על מסמך הוויתור והתשלום הועבר לספק. כשהגיעו הטובין לישראל, התברר כי הטובין אינם אלו שהוזמנו על ידי הרוכש, הטובין שהוזמנו היו פסולת נחושת ובפועל נשלח לרוכש מטען של דשן אדמה.
הרוכש תבע את הבנק הפותח כי התרשל בהסבר שנתן לו על מהותו של הוויתור עליו הוא חותם. התובע טען כי הבין מפקידי הבנק שהוויתור שלו מתייחס להחלפת חברת ההשגחה שתפקידה לאשר כי הטובין במהותם הם אלו שהוזמנו על ידי הרוכש, כך שבמקום חברת השגחה פלונית, תהא זו חברת השגחה אלמונית. התובע העיד כי אכן הסכים להחלפת זהותה של חברת ההשגחה, שהרי חברת ההשגחה החליפית איננה טובה פחות מזו שהוסכם עליה מלכתחילה. עם זאת, לא הוסבר לו כי קיימת ״אי התאמה״ מהותית הרבה יותר, כי הושמט תנאי חשוב הקובע כי חברת ההשגחה חייבת לאשר, בסמוך להטענת הטובין על הספינה, כי הטובין שנבדקו על ידה תואמים לטובין שהוזמנו על ידי הרוכש על פי חשבון הפרופורמה.
התנאי הזה לא קוים, אישור חברת ההשגחה ״הקושר״ בין הטובין שהוזמנו לבין הטובין העומדים להישלח לרוכש, לא ניתן, אך לאור חתימתו של הרוכש על ״כתב הוויתור״, שילם הבנק את התמורה לספק חרף אי ההתאמה. בסופו של יום, הטובין שהרוכש הזמין, לא סופקו לו אך התשלום לספק בוצע. ניתן להניח כי אילו נדרש אישור חברת ההשגחה ״הקושר״ בין הטובין שהוזמנו לאלו שעומדים להישלח אליו, הייתה נמנעת התוצאה הקשה לרוכש.
השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא האם קיים הבנק את חובתו החוקית כלפי הרוכש, לאור החובות ונורמות ההתנהגות החלות על בנק כלפי לקוחו.
בית המשפט מדגיש כי ״חובת הזהירות של בנקאי הפועל עבור לקוחו טבועה בבסיס יחסי בנק- לקוח״, וכי "מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מטילה חובת אמון על הבנק, וכי הוא מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות ולגלות לו כל פרט בעל חשיבות לשירות הנטען והסיכונים הכרוכים בו... בנק כפוף לחובת גילוי מוגברת, הנגזרת מחובת האמון הרחבה".
בית המשפט קבע כי התובע (הרוכש) לא הבין על מה הוא מוותר וכי הבנק כשל בחובה המוטלת עליו להסביר לו את מהותו של הוויתור עליו הוא חותם, כי הוויתור הוא לא רק על שינוי זהותה של חברת ההשגחה אלא על תנאי מהותי הרבה יותר, ויתור על הדרישה כי חברת ההשגחה תאשר כי הטובין הם בהתאם לחשבון הפרופורמה.
הפרת חובתו של הבנק לגלות ללקוח את משמעות הוויתור, גוררת עמה פגיעה בתוקף מסמך הוויתור, ובהיעדר וויתור תקף לא היה הבנק רשאי לפעול בניגוד לעיקרון ההתאמה במסמכים ולהעביר את התמורה לספק. העברת התמורה בנסיבות אלו היוותה רשלנות מצדו של הבנק ומזכה את הרוכש לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ההתרשלות והפרת ההסכם שבינו לבין הבנק.
בית המשפט חייב את הבנק לשלם לרוכש את הסכום אשר שילם לספק, דרך הבנק הסיני אשר שימש בתור ״הבנק המכותב״.
בפסקי דין שניתנו בעבר נפסק כי בנקים שהתרשלו בבדיקת התאמת המסמכים בעסקת האשראי הדוקומנטרי (ושילמו את הכספים למוטב-הספק על אף אי ההתאמה) הפרו חובת זהירות וחייבים לפצות את הלקוח- מבקש האשראי, בגין הנזק שנגרם לו עקב רשלנות זו.
בפסק הדין הזה, נדון היבט נוסף המתייחס לחובת הגילוי המוגברת החלה את הבנק, החובה להסביר ללקוח, באופן ברור ובהיר, מהי מהותו ומשמעותו של כתב הוויתור עליו הוא מתבקש לחתום כתנאי להעברת הכספים למוכר.
כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.
