כולנו זוכרים את הבהלה למסכות שהיתה בישראל בתחילת מגפת הקורונה בחודשים מרץ – אפריל 2020. באיחור אופנתי, גם בתי המשפט מתחילים להידרש לעניינים אלו, מהזווית של תביעות כנגד מובילים או סוכני המובילים האוויריים לפיצוי על נזקים שאירעו בשל אי הגעת הסחורה או הגעתה באיחור.
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה אשר דחה תביעה שהוגשה כנגד חברת DHL ישראל בגין נזקים שכאלו. מדובר ביבואן שהזמין בחודש מרץ 2020 מסכות פנים מסוג 95KN עם מסנן כדי לשווק אותן בישראל. היבואן רכש את המסכות בהונג קונג והמסכות נשלחו לישראל באמצעות חברת DHL במשלוח אווירי בשבעה שטרי מטען. היבואן טען כי חלק מהסחורה נמסר לו באיחור וחלקו לא נמסר לו כלל ועל כן נתבעה חברת DHL ישראל לפצותו בגין נזקים אלו. חברת DHL טענה, בין היתר, כי אינה אחראית לנזקים אלו שכן מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלותו של היבואן ושל התנהלות הספקים בסין - הן בשל פיצולי המשלוחים ע״י הספקים בסין, והן בשל הצהרות ערך כוזבות מצד היבואן וספקיו הסינים, וגם בשל סירובו של התובע לשלם את הפרשי המס שנדרשו על ידי רשות המכס.
מה שמעניין אותנו בסיפור הזה הן הטענות המקדמיות של חברת DHL ישראל, שביחס אליהן ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה.
חברת DHL ישראל טענה כי לא קיימת יריבות חוזית-משפטית בינה לבין היבואן, מהסיבה שהיא לא היתה צד להתקשרויות החוזיות שבין היבואן לבין ספקי הטובין הסינים והמוביל האווירי - חברת DHL סין, והיא פעלה כסוכנת של המוביל האווירי, והשירותים שניתנו על ידה ביחס למשלוחים נשוא התביעה, ניתנו לחברת DHL סין. כמו כן טענה DHL ישראל כי על פי סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, חל עקרון ייחוד העילה ולפיו לא ניתן לתבוע מוביל אווירי וסוכניו אלא לפי חוק זה. החוק חל גם על פעולות לגבי המטען בשדה התעופה של ארץ היעד, כל עוד טרם הגיע המטען למחסן המזמין.
בנוסף טענה DHL ישראל כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר מחאה בזמן, מהטעם שהיבואן לא עמד בתנאי של הגשת מחאה/תלונה במועד הקבוע באמנת מונטריאול, בהתאם לדין החל על פי חוק התובלה האווירית, התש״ם-1980. בית המשפט קיבל את עמדת DHL ישראל ודחה את התביעה.
בכל הנוגע לעניין העדר היריבות החוזית משפטית, קבע בית המשפט כי DHL ישראל ״הראתה במסמכים שהוצגו ע״י שני הצדדים, כי שטרי המטען הינם התקשרות בין התובע, הספק הסיני וחברת DHL הסינית, ללא שהנתבעת היתה צד להתקשרות, ומעורבותה בהליך שחרור המטענים נוצרה בשלב מאוחר יותר, כאשר חברת DHL הסינית פנתה אליה לביצוע פעולות הקשורות בשחרור המטענים בישראל. לפיכך אין קשר חוזי בין הנתבעת לתובע, ודין העילה החוזית להדחות על הסף״.
בית המשפט ציין כי עדיין ניתן יהיה לבסס את התביעה על עילה נזיקית של רשלנות, בכך שהופרה חובת הזהירות החלה על DHL ישראל כסוכנת משנה של המוביל האווירי, חברת DHL הסינית, כלפי התובע. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי בשל עקרון ייחוד העילה הנובע מחוק התובלה האווירית ״ניתן לתבוע את המוביל האווירי וסוכניו רק בהתאם לחוק התובלה האווירית ולא תחול כלפיו כל עילת תביעה אחרת הקיימת בדין. משכך, לא ניתן לבסס תביעה כלפי הנתבעת על עילות של הפרת חוזה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה וכיו״ב עילות שנכללו בכתב התביעה״.
בית המשפט קיבל את עמדת DHL ישראל כי חוק התובלה האווירית ואמנת מונטריאול חלים עליה בהיותה סוכנת של המוביל האווירי. בית המשפט קבע כי ״על פי סעיף 43, חלה ההגנה של אמנת מונטריאול גם על שליחיו (agents) של המוביל האווירי, משמע – על הנתבעת. מונח זה פורש בספרות המשפטית בהרחבה״.
בהתאם לכך קיבל בית המשפט את עמדת DHL ישראל כי היבואן לא פעל בהתאם להוראת אמנת מונטריאול ולא הגיש מחאה בכתב בזמן. בית המשפט ציין כי ״סעיף 31 לאמנת מונטריאול קובע כי בכל מקרה של איחור בקבלת מטען, על התובע להגיש השגה/ מחאה/ תלונה בכתב תוך 21 יום מהמועד בו נודע לו על הנזק (קרי אי שחרור המטען), וכי אי נקיטת הליך זה תביא לדחייה על הסף של התביעה. בתכתובת שצורפה על ידי התובע (נספח ד׳ לכתב התביעה) אין משום מילוי הדרישה של הגשת השגה או תלונה כאמור״.
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי העילות החוזיות (כולל אלו שלפי חוק חוזה קבלנות וחוק השומרים) מסולקות על הסף מחמת היעדר יריבות; וכי העילות החוזיות והעילות הנזיקיות, והטענות לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק הגנת הצרכן, מסולקות על הסף עקב עקרון ייחוד העילה; והעילה לפי חוק התובלה האווירית נדחית על הסף עקב אי עמידה בהוראות אמנת מונטריאול לעניין הגשת השגה בכתב תוך 21 יום.
הח״מ עו״ד גיל נדל יחד עם עו״ד רנון גורטנשטיין ייצגו את חברת DHL ישראל.
ת.א. (שלום פתח תקווה) 23965-12-20 סעיד גרה נ׳ די אייץ׳ אל (ישראל) בע״מ, החלטה מיום 19.12.21, כבוד השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע.
