בעסקאות בינלאומיות שבהן לא קיימים יחסי אמון מובהקים בין הצדדים, נוהג המוכר לדרוש את ביצוע התשלום באמצעות אשראי דוקומנטרי. מדובר במכתב שמוציא הבנק אל המוכר ובו מתחייב הבנק כי אם יוצגו בפניו המסמכים הנקובים במכתב האשראי, המעידים על משלוח סחורה אל הקונה (שטר מטען, חשבון מסחרי ומסמכים נוספים), כי אז ישלם הבנק למוכר את הסכום הנקוב במכתב האשראי. באופן זה המוכר מובטח שיקבל את התמורה, ומנגד מובטח הקונה כי התשלום יועבר למוכר רק אם יוצגו בפני הבנק מסמכים המעידים על משלוח הסחורה לקונה.
ערכו של מכתב האשראי יכול להיות גבוה ביותר, וצדדים שונים עשויים לרצות לזכות בו, בדין או שלא בדין. המוכר, למשל, עלול לנסות ולעקוץ את הקונה בכך שיעביר לבנק מסמכים תקינים, בעוד שבפועל ישלח מכולה עמוסה בפסולת או בסחורה שאינה מתאימה למוזמן. הרוכש עלול לנסות ולעכב את מימוש מכתב האשראי בקבלו סחורה שאינה מתאימה למה שהזמין, או כאשר הוא נוכח לדעת שביכולתו לקנות סחורה דומה במחיר נמוך יותר. צד שלישי – נושה של המוכר - עשוי לרצות להטיל עיקול זמני על מכתב האשראי שפתח הקונה עבור המוכר, לצורך גביית חוב שחייב המוכר לאותו צד שלישי.
אימתי וכיצד ניתן לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי?
עסקת אשראי דוקומנטרי מושתתת על שני עקרונות יסוד – עקרון ההתאמה ועקרון העצמאות. עקרון ההתאמה בא להגן על אינטרס הקונה, והוא מחייב התאמה בין המסמכים שהמוכר מציג בפני הבנק, לבין המסמכים המצויינים במכתב האשראי. בנוגע למסמכים מסוימים הנמצאים בשליטת המוכר למשל החשבון המסחרי – commercial invoice) ) נדרשת התאמה דווקנית, בעוד שלגבי מסמכים אחרים, כגון שטר המטען, נדרשת התאמה מהותית בלבד. במידה ולא מתקיימת ההתאמה הנדרשת יימנע הבנק מלהעביר למוכר את סכום מכתב האשראי, אלא אם כן יקבל אישור מהקונה. זוהי בעצם ״נקודת היציאה״ של הקונה, המעוניין שלא לשלם עבור הסחורה, במחיר של אי קבלת הסחורה. במצב של אי התאמה שלא תאושר על ידי הקונה, לא יעביר הבנק את התשלום למוכר, ולא ימסור את מסמכי ההובלה (המקנים את זכות החזקה בטובין) אל הקונה. שאלה מעניינת בהקשר זה תהיה האם יוכל המוכר לתבוע את הקונה בטענה שפעל בחוסר תום לב באי מתן אישור לאי התאמה.
העקרון השני הוא עקרון העצמאות, אשר בא להגן על אינטרס המוכר, והוא קובע כי עסקת האשראי מנותקת מעיסקת היסוד (מכר הטובין) ומטענות הפרה שיכול הקונה להעלות כלפי המוכר. במלים אחרות, קיימת ״חומה סינית״ בין עסקת מכתב האשראי, שהיא עסקת מסמכים, לבין עסקת היסוד, שהיא מכר של טובין, באופן שהקונה לא יוכל לעכב את מימוש מכתב האשראי בטענה של הפרת עסקת היסוד. אם לא תאמר כן, ניתן יהיה בכל מצב לסכל את מימוש מכתב האשראי ולמעשה לחסל את יעילות המכשיר.
אולם, קיים חריג לעקרון העצמאות והוא מקרה של מרמה. כאשר הוכח כי התקיימה מרמה חמורה של המוכר, אשר כלל לא מילא את חיוביו על פי חוזה המכר, כי אז ניתן יהיה לפנות לבית המשפט שייתן צו המופנה כלפי הבנק, המורה לבנק שלא להעביר למוכר את סכום מכתב האשראי. בפסיקה נקבע כי צו שכזה יינתן רק במקרה של מרמה חמורה ״אשר תגרום לכך שהעיקרון החשוב של ניתוק מכתב האשראי מחוזה המכר לא ישרת עוד שום מטרה לגיטימית, ושהמרמה לא תאפשר למבצעה לנצל יתרון לא הוגן ולהימלט עם כספו של הקונה״. לכן, יכול הקונה לעשות שימוש בחריג המרמה רק כאשר המכולה שבה היה אמור להיות המטען כללה פסולת וכיו״ב, אך לא כאשר המכולה כללה מטען בעל ערך שאינו עומד במפרט שנדרש על ידי הקונה (מסכים בגודל 60 אינטש במקום מסכים בגודל 75 אינטש). גם להתנהגותו של המוכר משקל חשוב בהערכת קיומה של מרמה: מוכר אשר מסביר שאירעה טעות ומביע נכונות לפצות את הקונה יוערך באופן שונה ממוכר שניתק מגע מהקונה ואינו משיב לפניותיו.
הנה מקרה שבו טענה בדבר מרמה התקבלה (ת.א. (שלום חיפה) 2235-11-08). חברת תומר העוסקת בשיווק מוצרי מזון, התקשרה בחוזה עם חברת מ.רוסו, אשר עוסקת ביבוא מוצרי מזון, על מנת שהאחרונה תייבא עבורה מהודו משלוחים רבים של אורז. חברת תומר שילמה לחברת מ. רוסו מקדמה בסך של 100,000 דולר ואף הוציאה אשראי דוקומנטרי לטובתה, בסך כולל של כ-320,00 דולר.
בסופו של דבר, חלק מן המכולות לא הגיעו לישראל מסיבות שונות, ולאחר שחברת מ.רוסו פנתה לבנק בבקשה לקבל את כספי האשראי הדוקומנטרי, פנתה חברת תומר לבית המשפט וביקשה למנוע את מימושו בשל טענת מרמה, ותבעה באופן אישי גם את בעל המניות בחברת מ.רוסו.
בתביעתה, טענה חברת תומר כי מדובר במרמה משום שסחורה שהתחייבה חברת מ.רוסו לספק, לא סופקה בפועל, דבר המצדיק את אי-העברת כספי האשראי הדוקומנטרי. חברת מ.רוסו טענה להגנתה כי משלוחי האורז עוכבו על ידי המכס בהודו משום שבתיאור הטובין תואר כי מדובר באורז בסמטי במקום אורז רגיל, וזאת על מנת להימנע מתשלום מס בהודו.
חברת תומר טענה כי שטרי המטען שהציגה מ.רוסו לבנק לצורך שחרור כספי האשראי הדוקומנטרי היו מזויפים, היות והם נקבו במספרי מכולות שאינן קיימות. מנגד, חברת מ.רוסו טענה כי ברגע שהטובין נמסרו למוביל הימי והונפק שטר מטען, האחריות לסחורה עברה לידי חברת תומר ולכן אין הצדקה למניעת מימוש האשראי הדוקומנטרי.
בית המשפט קבע כי במקרה זה הוכח כי התבצעה מרמה במסמכים, היות והוגשו מסמכים מטעם חברות הספנות המוכיחים כי מספרי המכולות בהן נקבה חברת מ.רוסו בשטר המטען, אינן קיימות. בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת מ.רוסו כי מרגע שהונפק שטר מטען, עברה האחריות לידי חברת תומר. בעניין זה העיר בית המשפט, במידה של ציניות, כי: ״באם תתקבל טענתה של הנתבעת, יצא כי מרגע שבו יצא שטר המטען מידיה, אף אם הינו מזויף, אין להטיל עליה כל חבות, שכן הבעלות בסחורה עברה לידי התובעת, ומכאן שאף אם כלל לא נשלחה סחורה, עליה לפרוע את התשלום בגינה״.
והנה פסק דין עם תוצאה הפוכה (ת.א. (שלום ת״א) 13853-05). באותו מקרה התקשר היבואן, אחים נעייר תעשיות, בעסקה לרכישת רשתות להגנה מפני מזיקים בתחום החקלאות מספק בסין, תמורת 1,500,000 שקל. לצורך מימון העסקה, פנה היבואן לבנק ״פקעות פועלים״ אשר פתח עבורו אשראי דוקומנטרי לטובת הבנק של הספק בסין .המשלוחים הראשונים של העסקה הגיעו לארץ בשנת 1998 וליבואן לא היו כל טענות לגביהן.
ברבות השנים, התגלה ליבואן ביחס למשלוחים חדשים, כי חלק מן הרשתות שהגיעו לארץ חסרות מרכיב UVAהמספק הגנה מפני קרני השמש, ולכן, הן עשויות להתפורר ולהיות חסרות ערך, וטען כי הספק הסיני בחר לנהוג כך ביודעין ומתוך כוונת מרמה.
בקשתו למנוע את מימוש האשראי הדוקומנטרי נדחתה, ונקבע כי לא מדובר במרמה, בין היתר משום שהיבואן הצליח למכור את הסחורה המיובאת בישראל.
באשר לעיקול זמני של מכתב האשראי על ידי צד שלישי – נושה של המוכר - נקבע בפסיקה הישראלית כי בית המשפט ייתן צו עיקול זמני בתנאים הבאים: ראשית: ״שעיקול כספי האשראי הדוקומנטרי הינו בנסיבות העניין הבטוחה היחידה האפשרית״. שנית, שהנושה הציג לפני בית המשפט ראיות חזקות במיוחד לצדקת תביעתו. שלישית: שבית המשפט בישראל, גם אם קנה סמכות שיפוט על-פי דיני ישראל, אכן הינו פורום ראוי להתדיינות, וזאת על מנת למנוע מקרים שבהם ספק זר ייגרר להתדיינות משפטית במדינת ישראל רק בגלל שהיה מעורב בעסקה נוספת עם ישראלי אחר שפתח עבורו מכתב אשראי.
